קרו ישי הרב מרדכי אלון ראו את המקורות הקשיבו לשיוער צרו קשר

קראו את השיעור

שיעור הרב אלון לפרשת ניצבים

 

בתום ומתוך השבוע הנורא שעברנו – נעסוק הפעם בפרשת הברית,

פרשת "את" אשר ישנו פה עמנו עומד לפני ה' . . . ואת אשר איננו פה עמנו היום, כורת אני את הברית הזאת.

העיסוק בברית ובכריתת הברית על כל חלקיה וניסיון הבנתה – נובע מן הסתם, גם מתוך הימים והשעות הקשות שאנו עוברים.

אני נתחיל לעיין בפסוקי הברית שבראש פרשת ניצבים, תוך שאנו מעלים שאלות, שילכו ויתבארו במהלך השיעור.

אומרת התורה:

אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם ראשיכם שבטיכם

זקניכם ושוטריכם – כל איש ישראל.

הביטוי שלפנינו "אתם ניצבים" – מעלה את השאלה בעקבות מה הוא נאמר.

רשי מביא מדרש אגדה האומר כי בעצם ביטוי זה "אתם ניצבים, - מתייחס לסוף הפרשה הקודמת. באמרו כי לאחר ששמעו ישראל את כל הקללות של פרשת כי תבוא – הורקו פניהם, ואז החל משה לפרסם באמרו "אתם נצבים היום" – "הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה והרי אתם קיימים לפניו"

אך זהו דרש ואינו פשט גם מהסיבה שהפרשיות (פרשות התוכחה, ותחילת פרשתנו אינן ממש צמודות אחת לשניה – אלא יש הפסק בינתיים וישנן עוד סיבות, שבגינן קובעים פרשני רש"י כי אין פרוש זה פשט

מהו, אפוא, "אתם ניצבים" ? על כך להלן.

ובהמשך הפסוקים:

לעוברך בברית ה' אלוקיך ובאלתו אשר ה' אלוקיך כורת עמך היום.

בפס' זה – מתוארת המגמה של "אתם ניצבים. המגמה היא "לעברך בברית" – וכאן עולה השאלה – מה פרוש מושג זה "לעבור בברית" , - מדוע שייכת המילה "לעבור" למילה "ברית" ?,

נשים לב, שהברית היא ברית נכרתת – "אשר ה' אלוקיך כורת עמך היום".

(מטבע לשון, המזכיר לנו את ברכת ברית המילה – "ברוך אתה ה' כורת הברית")

השאלה המנחה בעיסוק שלנו תהיה היא שלכרות משמעותו לחתוך אם כן בכריתת ברית, ישנה פעולה של חיתוך וכריתה, יהיה עלינו, אפוא, לברר מה נחתך ונכרת בברית ?

- בכל זה נדון מיד להלן.

ומה התכלית של אותה כריתת ברית:

"למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלוקים

כאשר דובר לך וכאשר נשבע לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב"

מעניינת ההדגשה בפסוקים "היום לו לעם, - מהי ההדגשה ,היום, - מה זה שייך ל"היום" כנראה שהברית שנתנה לאברהם יצחק ויעקב – עדיין הייתה חד צדדית בה הקב"ה נשבע להם, - וכעת כריתת הברית בפועל נעשית בכניסה לארץ ישראל.

ובהמשך הפסוקים:

"ולא אתכם לבדכם אנוכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלוקינו, ואת אשר איננו פה עמנו עומד היום"

וכאן מתעוררת שאלה – אם ברית היא מעין חוזה, אם כן כיצד אפשרי, אפוא, לכרות ברית עם מי שאיננו פה עמנו היום – באופן שיחייב אותו ?

 

 

 

ובהמשך: "פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם ה' אלוקינו ללכת לעבוד את אלוהי הגויים ההם פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה".

דהיינו יש כאן פניה לישות פרטית (איש או אישה) וגם לישות יותר כללית – אך שגם היא עדייו פרטית (משפחה או שבט) – שלבבה פונה מעם ה'.

והפסוק מדגיש: "והיה בשומעו את דברו האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי" –

דהיינו דווקא, שמירת הברית הופכת את לבבו של אותו אדם או אותם פרטים –המביאם לפנות מעם ה'.

ועל כך לא מאחרת לבוא התגובה האלוקית:

"לא יאבה ה' סלוח לו כי אז יעשך אף ה' וקנאתו באיש ההוא וגו' . . .

אם כן בפנינו פרשת הברית על השאלות שהעלינו בה, ועתה – נראה את משמעותה של הברית וכריתתה, כאשר הבנה זו תיישר בפנינו את הדרך להבין את הפרשה שלפנינו.

מהי ההיא אפוא, ברית, ומהי כריתת ברית?

רש"י על הפס' לעוברך בברית ה' אלוקיך – מתאר – כי "לעברך – משמעותו – להיות עובר בברית ולא יתכן לפרשו להעבירך", - כלומר אין המדובר כאן על פעולה פסיבית – אלא על פעולה ממשית. ומבאר עוד רש"י "כך היו כורתי ברית כורתים ברית עושים מחיצה מכן ומחיצה מכאן ועוברים בינתיים כמו שנאמר "העגל אשר כרתו לשניים ויעברו בין בתריו (ירמיה ל"ד)" –

עד כאן ברש"י.

וביאור דבריו – כורתי הברית היו לוקחים דבר וחוצים אותו לשניים ועוברים בתווך זהו טקס כריתת הברית.

וממשיך ומבאר רש"י: "למען הקים אותך היום לא לעם" – "כל כך הוא נכנס לטרוח, למען קיים אותך לפניו לעם", - דהיינו – "לקיים" משמעותו להפוך דבר לממשות – כאן יש ביטוי מופלא כלפי שמיא – והוא, שהקב"ה כביכול טרח בכדי שקיומם הנצחי של ישראל כעם ישמר.

"והוא יהיה לך לאלוקים", -מעלה כאן רש"י דבר עצום באומרו:

"לפי שדיבר לך ונשבע לאבותיך שלא להחליף את זרעם באומרו אחרת, לכך הוא אוסר אתכם בשבועות הללו, שלא תקניטוהו, אחר שהוא אינו יכול להיבדל מכם".

ומוסיף רש"י ומדגיש "עד כאן פרשתי לפי פשוטה של הפרשה".

מדברי רש"י המובאים עד כאן עולה הפרשנות הכוללת של הפרשה שלפנינו:

"נצבים" – היא העמידה קודם שעוברים בברית – קודם שכורתים את הברית.

כאשר – נדגיש שברית לא חותמים או עורכים אלא ברית כורתים, ברית היא אינה חוזה.

ברית קשורה בדם ובהרבה דם. ברית היא מעבר לשני צדדים שנפגשים לחברות, אלא שניים שכורתים משהו מעצמם – ומשלימים את החסר ע"י הצד השני באופן שהם נהיים אחד לגמרי.

בברית המילה שהיא המצווה הראשונה של הרך הנולד, מחסרים מהילד, כורתים ממנו את הערלה – ובכך מחברים אותו לקב"ה.

א"כ זוהי ברית, כריתה הדדית כל צד מעצמו – לצורך חיבור אחד גדול.

וכאן מתעוררת השאלה הבאה: הכריתה שאנו כורתים מעצמנו ברורה – אך מהו הכריתה כביכול שהקב"ה מחסר מעצמו – בכדי להיות אחד אתנו?

וכאן אומר לנו הקב"ה הברית שאני כורת מעצמי – היא שתמיד אהיה אתכם – ולא אחליף אתכם באומה אחרת.

ברית זו מזכירה לנו את הברית של הקשת בענן, גם שם כביכול "כרת" הקב"ה מעצמו – את יכולת התגובה המכלה, הטוטלית על חטאי העולם – תוך שהוא מתחייב – שמבול שנית לא יהיה בעולם.

על כך יקשה התאולוג – כיצד תתיכן מציאות שכזאת בה יגיע העולם למצב של מבול – והא-ל לא יביא מבול לעולם – על כך אומר הקב"ה – אני כביכול "כורת מעצמי" את אותה תגובה טוטלית – בכדי שנוכל להמשיך לחיות ביחד.

זהו גם עניינה של ברית הנישואין – דהיינו, אין המדובר כאן בשתי ישויות, הבאים לחלוק את חייהם במשותף – ועל כך הם נערכים הסכמים - יש כאן הרבה מעבר לכך יש כאן – כריתה של כל אחד מעצמו בכדי לדעת כי לא תתכן מהיום והלאה מציאות שלמה של האחד ללא השני. לא זו אלא אף בשעה שכל אחד מבני הזוג כורת מעצמו חלק נוצר המקום לשותף השלישי, הוא מי שאמר והיה העולם להופיע ולהיות בין בני הזוג.

דרשת חז"ל על "איש ואישה שזכו – שכינה בניהם" – שעל כך אמרו דרשנים כי כאשר מסלקים את שם ה' מהאיש ומהאישה (את האות יוד מהאיש ואת האות הא מהאשה) נותר אש – אש – אינה רק חידוד דברים בעלמא, אלא פשט אמיתי, האומר כי בשעה, שניטל היסוד האלוקי מהאיש ומאישה נשאר קיומם רק במישור ,"עפר מן האדמה" – וכאשר שני עפרים מתחככים אחד בשני – עולים גצי אש.

 

ולענייננו, בא הקב"ה לאחר פרשת התוכחה – ואומר לישראל אנו כורתים ברית, הברית היא שלעולם לא אוכל להחליף אתכם באומה אחרת. הדתות הגדולות ובראשם הנצרות – קמו ונכונו – על יסוד התפיסה "שהחליף הקב"ה את ישראל באומה אחרת" – ואז יצרו להם "ברית חדשה" מושג מעוות – לברית החדשה האמיתית המובאת בירמיה (ושתתבאר להלן).

ואדרבא – כשאומר הקב"ה למשה – לאחר חטא העגל – "הרף ממני ואשמידם ואעשך אותך לגוי גדול" – אין כוונתו בפועל לעשות דבר שכזה, כוונת הדברים הייתה להעמיד את משה רבינו ע"ה במבחן, שהוא עמד בו בפועל. להביא אותו לידיעה שאי – אפשר שיעשה דבר שכזה, הברית הכרותה בין ישראל לאביהם שבשמים – קושרת בניהם קשר נצחי בל ינתק, - כל אחד מהם כרת מעצמו – ובכך העמיד אותם מאוחדים אחד בשני לנצח.

מכאן – ברור מדוע – בברית מופיע דם – הדם מראה על פעולה של התחסרות –שהיא הבסיס לחיבור המשותף בין כורתי הברית.

מעניינים הם דברי הרמב"ן בהקשר זה באומרו, כי יתכן כי הברית שנכרתה כאן בפרשת נצבים, הייתה כעין הברית שנכרתה בסיני, רוצה לומר שגם כאן היו קורבנות וגם כאן דם הקורבנות נזרק בחציו על המזבח ובחציו על העם.

שוב מופיע בפנינו מוטיב הדם – המראה את ברית הדמים בין הקב"ה וכנסת ישראל.

מכאן מובן גם מדוע ברית ז מחייבת "את אשר ישנו פה . . . – ואת אשר אינו פה".

כי ברית זו היא אינה ברית פרטית עם אדם X או עם אדם Y – שאז היא הייתה כאורך חייהם, אלא המדובר כאן בברית נצחית בין האומה לאלוקיה, שאף אחד מהם אינו יכול להיבדל ממנה. – ברית שיותר חזקה אף מחוקי טבע, שכן חוקי הטבע אף הם לפעמים ברי שינוי – אך ברית זו לעולם אינה זזה ממקומה.

וכלשון הנביא ירמיה (ל"א, ל"ד) "כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חוקות ירח וכוכבים לאור לילה רוגע היום ויהמו גליו ה' צבאות שמו: אם ימושו החוקים האלה מלפני נאום ה' גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים".

לצד שלנו בברית צריך מסירות נפש, פעמים בידיעתנו, ופעמים אף שלא מידיעתנו ומרצוננו.

עד שיבואו אותם הימים המתוארים בירמיה (שם, ל' – ל"ג)

"הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה: לא כברית אשר כרתי את אבתם ביום החזיקי בידם להוציאם מאץ מצרים אשר המה הפרו בריתי ואנוכי בעלתי בם נאום ה'" –

דהיינו הברית של מצרים קוימה ע"י הקב"ה – בחינת "ואנוכי בעלתי בם" רוצה לומר הייתי להם כבעל – למרות שהם, עם ישראל, היו כרעיה שזינתה.

ומהי אותה "ברית חדשה"?

"כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם ה' נתתי את תורתי בקרבם ועל ליבם אכתבנה והייתי להם לאלוקים והם יהיו לי לעם: ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם נאום ה' – כי אסלח לעוונם ולחטאתם לא אזכור עוד".

הביטוי – לא ילמדו עוד איש את רעהו – אין משמעותו – שלא יהיה עוד לימוד משותף – אלא – מפאת כך שתהיה ידיעה והכרה פנימית בקב"ה –הלימוד לא יהיה לאדם כדבר הבא עליו מן החוץ אלא כדבר הנובע מפנימיותו ומעצמותו של האדם.

ברית וחיבור זה בין הקב"ה וכנסת ישראל – נצחי הוא – ואינו בר המרה – כן מבארים דברו רש"י שאמר שאומר הקב"ה לישראל שמפאת שאין הוא יכול להיבדל מהם "שלא יקניטוהו"

להקניט כאן משמעותו – לנצל את הברית הזאת לרעה.

אם כן אותם "שורש פורה ראש ולענה" – הם אותם אלו האומרים שמפאת שקיומו הנצחי של עם ישראל מובטח – הרי שהם כאיש פרטי או כקבוצת פרטים יכולים לעשות כטוב בעינהם , שזהו למעשה הניצול השלילי של מושג הברית, זוהי "ההקנטה", שראינו אותה ברש"י.

וטחו עיניהם מראות – כי הברית הכרותה היא עם כלל ישראל – עם כנסת ישראל, ולא הפרטים שבישראל .

ואם ביחיד ובכלל עסוקים אנו – ניתן את הלב כי התוכחה בפרשת בחוקותי – נאמרה כולה בלשון רבים, ואילו התוכחה הנאמרת בערבות מואב, ערב הכניסה לאץ ישראל – בלשון יחיד נאמרה – אפשר לומר, כי השוני הנ"ל מראה את המגמה השונה של התורה בשתי פרשות אלו, כאשר בפרשתנו לקראת הכניסה לארץ ישראל באה התורה לומר שכעת כשנכנסים ישראל לארץ ישראל – כל יחיד ויחיד שייך לכלל – ברצונו או שלא ברצונו. מושג "הביחד" אינו נובע מפאת כך, שיש לפנינו אוסף פרטים, שהתגבשו לקהילה אחת, שהרי אז יכול לומר היחיד, כי ברצונו לפרוש מאגודה זאת. אלא יש כאן שכולו שייך אל הכלל בקשר אורגני חיותי, ואף אם יחשוב היחיד כי הוא "מחוץ לקהילה" הזאת, יזכיר לו הצורר הארור – כי שם ישראל נקרא עליו.

בארץ ישראל במיוחד כולנו קשורים אחד לשני.

בספרים הקדושים מובא – כי "בראשית" – היא "ברית אש" כאשר אותיות "אש" נמצאות בתווך של המילה "ברית" – זוהי המגמה – שהקולות, הלפידים והאש לא יהיו מבחוץ אלא יוקדים מפנים.

מכל האמור, ברית ענינה כריתה לשם חיבור יותר חזק ונצחי. בסיומו של השבוע הקשה שעברנו למדנו גם כי את ארץ ישראל גם מקבלים אנו ע"י ברית כרותה, ברית דמים.

- נסיים בדבריו המופלאים של האדמו"ר הזקן בבארו את מושג הברית, הכולל בתוכו את האמור עד כאן :

"ביאר הכתוב אח"כ לעברך בברית. והעניין כמו למשל שני אוהבים, שכורתים ברית בינהם, שלא תפסוק אהבתם, שאילו היה הדבר, שהאהבה תלוייה בו קיים לעד לא היו צריכים לכריתת ברית בינהם, אלא שיראים שמא יבוטל הדבר ובטלה האהבה , או שמא יגרום איזנ מניעה מבחו, וע"י כריתת הברית תהיה אהבתם אהבה נצחית בל תימוט עולם ועד, ולא יפרידם שום מניעה מבית ומחוץ והיינו מפני שעושין בינהם אמיץ וחז, שייתיחדו ויתקשרו באהבתם בקשר נפלא ולמעלה מן הטעם והדע, שאף על פי הטעם והדעת היה צריך לפסוק האהבה או לגרום איזה שנאה, אעפ"י כן מחמת הכריתות ברית מוכרח אהבתם להיות לעד קיימת ועל כל פשעים תכסה אהבהזו וקשר אמיץ זה, לפי שבאו בברית והתקשרות וכאילו נעשו לבשר אחד, וכמו שלא יכול לפסוק אהבתו על עצמו לא יוכל לפסוק אהבתו מעל חבירו, ולכן נקרא בלשון כריתת ברית, כמ"ש אשר כרתו את העגל ויעבור בין ביתריו, כלומר להיות שניהם עוברים בתוך גוף אחד להיות לאחדים"



בית | צרו קשר | קרן ישי | הרב מרדכי אלון
ראו את המקורות | הקשיבו לשיעור וקראו אותו | English


בית

ההתנתקות


English